פרשת פנחס - לא מאבדים את העדינות| אמיתי בן פזי-

פנחס פועל מתוך רצון עז להציל.

להציל את כבוד ה', להציל את אחיו המתים במגיפה, להציל את העם מליפול בהתבוללות ובעבודה זרה, להציל את המשך קיומו של שבט שמעון.

ולשם כך הוא צריך לנהוג בתקיפות, לאחוז חרב, פנחס מעולם לא אחז חרב בידו הוא אינו לוחם ואינו מורגל בפגיעה . הפעולה אותה הוא פועל היא פעולה שאם היה שואל אם מותר לו לעשותה או שאסור – התשובה הייתה 'אל תעשה' אך האמת שהיא מותרת .

פנחס עושה מעשה. הורג. איזו הרגשה נולדת בלבו של האוחז חרב?

הרצח מוליד אכזריות . הרצח מותיר חספוס. הלוחם עלול להיות גס רוח.

גם הרצח הכל-כך חשוב כמו זה של זמרי, עלול להוליד בלב פנחס אכזריות וגסות..

מהו שכרו של פנחס?

"הנני נותן לו את בריתי שלום"

הנצי"ב מסביר שזו בדיוק הברכה האלוקית.

עשית מעשה מתוך אהבה לה' ולעם ישראל – השכר שלך הוא שלא תיפגע. השכר שלך שתמיד תהיה בנחת ובמידת השלום. למרות שהטבע מוביל לאכזריות, אצלך תהיה ברכה, עדינות ורוגע. שלום.

ואלינו,

האם שמנו לב עד כמה פעולות שאנו עושים (ואפילו 'רק פעם אחת') משפיעות על טהרת הלב שלנו?

אילו פעולות מולידות רוע בליבנו?

כמה פעמים ישנו מעשה שאנו נדרשים לעשות אך הוא יכול להוליד בלבנו חספוס? 

כיצד נמשיך לפעול כפי שצריך אך לא ידבק בנו החיספוס או האכזריות?

האם ישנם משפטים או מחשבות שאם נוסיף אותם לפעולות שלנו הם יזכו אותנו ב'ברית שלום'?

שבת שלום